במשטר דמוקרטי השירות הציבורי מבוסס על הקונספט של איוש אנשים מקצועיים ( CIVIL SERVICE ), שעומדים לרשות נבחרי הציבור המנהיגים את המדינה, לצורך הוצאה לפועל של המדיניות שהוחלט עליה. האיוש של משרות המנהיגים נעשה בתהליך של בחירות חפשיות והאיוש של משרות בשירות הציבורי אמור להיעשות בתהליך של מיון מקצועי על ידי ועדות מתאימות תוך מתן זכות שוה לכל אחד, שעומד בתנאי סף, להתמודד על התפקיד. ישנו חריג לעקרון שהוגדר לעיל והוא מינוי מספר אנשים למשרות אימון. החריג הזה היה אמור להתיחס לקומץ של אנשים אבל בישראל התפתח תהליך של כרסום בעקרון המיון המקצועי, ומספר המשרות הבכירות שאיושן הוגדר כפטור ממכרז זינק בשנים האחרונות לעשרות רבות. מבקר המדינה בדק את הנושא ואמור להוציא בקרוב דוח המסכם את מימצאיו.
למצב הזה יש נזקים ציבוריים גדולים:
הנזק הראשון הוא ערכי. יש הרגשה בציבור שהתהליך הזה הוא נגזרת של תהליך המינויים הפוליטיים, שנעצר קצת בשנים האחרונות, ומבחינה ערכית יש כאן נזק גדול של התפתחות אי אימון עמוק של הציבור בהנהגתו הנבחרת. הרושם שנוצר הוא שיש ניסיון מצד ההנהגה הנבחרת לתת העדפה באיוש משרות בכירות ל"אנשי שלומנו" הפוליטיים, ואם זה לא כל כך מצליח אז לפחות להעדפה של אנשים שלא יפריעו להנהגה הנבחרת להתנהל שלא על פי אמות מידה ציבוריות מקובלות במעשיהם השונים. דוגמא טובה היא המקרה של נציב שירות המדינה הקודם שמואל הולנדר, שאיפשר בכהונתו הארוכה לראשי הממשלה להגדיל באופן ניכר וללא הצדקה ענינית את מספר המשרות שפטורות ממכרז. הוא מצד אחד לא הפריע לממשלה בתהליך ההרסני הזה והממשלה מצד שני אפשרה לו לכהן זמן ארוך במיוחד על אף שלא היו לו הישגים של ממש בתפקידו.
הנזק השני הוא כספי. תנאים כספיים ברמה גבוהה ניתנים לאדם שאינו מפיק את התמורה הנאותה כהצדקה לתשלום הכספים האלה, אם משום שאינו יכול/יודע לתת תפוקה נאותה לציבור תמורת התנאים הכספיים המשובחים או משום שאינו רוצה להפגין עמדה עצמאית כנגד מי שמינה אותו לתפקיד.
הנזק השלישי הוא ארגוני. אדם, שמחזיק במשרה עם הגדרת ייעוד, מונע ממישהו אחר למלא את הייעוד של המשרה ונוצר חור בשירות הציבורי בייעוד המסוים. במקרים רבים חור זה מתמשך לאורך שנים רבות, ועקב כך נמנע מהציבור לקבל את השירות שהוא זכאי לקבל.
לאן צריך לחתור ואיך ניתן לעשות זאת?
צריך להקשות על הממשלה למנות אנשים ללא מכרז כערוץ למתן משרות לאנשים המועדפים אישית על ידה. צריך להגיע למצב שבו יוגדרו בצורה גלויה לציבור תנאי הסף הנדרשים מנושא המשרה המדוברת, וועדה צריכה לדון ולבחור את המועמד הראוי ביותר למשרה. במידה ויש מועמדים רבים העומדים בתנאי הסף יש להעלות את הדרישות מן המועמדים עד שישאר המועמד הטוב ביותר.
הרעיון שהוצג לעיל יכול להתממש אפילו בישראל השמרנית בשינויים חברתיים, אבל זה לא יקרה מעצמו, כי הממשלה לא תתפרק מרצון ממרכיב הכוח לתגמל אנשים שהיא חפצה ביקרם. ולפיכך צריך לדרבן אותה להתקדם בכיוון הזה. להלן צעדים שהציבור ( כל אחד ואחד! ) יכול לעשות כדי שזה יקרה:
1. לתבוע שכל המינויים הבכירים הפטורים ממכרז יתפרסמו באתר האינטרנט של נציבות שירות המדינה במדור מיוחד. חוק חופש המידע יכול לשמש בסיס טוב להצדקת תביעה כזאת, ואפילו כבסיס לעתירה לבגץ בניסיון לכפות החלת נורמת התנהלות כזאת על נציבות שירות המדינה.
2. לתבוע פרסום באתר האינטרנט של נציבות שירות המדינה של הסך הכולל של התשלומים שהמדינה משלמת לבעלי המינויים ללא מכרז. פרסום כזה מזכיר את הנוהל של פרסום בחברות את סך ההוצאות הכולל בגין תנאים לחמשת בעלי התפקידים בעלי השכר הגבוה ביותר.
3. הפעלת לחץ ציבורי לקצוב כהונה בתפקיד כזה לתקופה מוגבלת ( 3-5 שנים נראה פרק זמן סביר ).
4. במידה ומדובר במשרת אימון יש להעלות תביעה ציבורית שהאיש המתמנה לא יוכל לעבור להיות עובד מדינה מן המנין לאחר תום התקופה שננקבה.
במידה ויהיו מספיק פרסומים כמתואר לעיל סביר שיווצר לחץ ציבורי אישי על הלוחצים למינויים ללא מכרז, והם יתחילו להמעיט בשימוש בטכניקה הזאת לצורך מינויים של "אנשי שלומנו".
ישנו "פטנט" נוסף לעקיפת הדרישה לעמידה בסף הכישורים הנדרשים כדלקמן: כאשר מתפנה משרה בשירות הציבורי נמנעים מעריכת מכרז וממנים כממלא מקום במשרה הזאת אדם שחפצים ביקרו. לאחר שרכש ניסיון בתפקיד המדובר במשך זמן מה עורכים מכרז למראית עין, ונותנים משקל גדול לניסיון בתפקיד, ובכך הופכים את ממלא המקום לאיש המועדף. כך ניתן למקם אדם בלתי ראוי בתפקיד קבע בשירות הציבורי עם כל הנזק בכרוך בכך. גם כאן נשק חשוב של הציבור יכול להיות דרישה לפרסום של המקרים האלה באתר האינטרנט של נציבות שירות המדינה, וזאת כמובן בתוספת לבקורת ציבורית באמצעות כלי התקשורת הממוסדים ( עתונות, רדיו וטלביזיה ). בנוסף רצוי ואפשר להעלות תביעה ציבורית לניסוח תנאי הסף למינוי למשרה מתפנה ופרסומם ברבים גם אם לא נערך מכרז בגלל שיקולים שונים.
הציבור הרחב צריך להשתתף במאמץ למיגור התופעה השלילית הזאת. כל התבטאות בגנותה היא תרומה להתקדמות לקראת תיקון המצב.
יוסף יעלי הינו בוגר הטכניון, ובעל תואר Ph.d בפיזיקה מהטכניון. עבד ברפאל ובאלביט בהנדסת אופטיקה כחוקר וכמנהל, ולאחר מכן כמהנדס מערכת וכמדען בכיר. לימד בבתי ספר ובמוסדות אקדמים בארץ ובחו"ל. כעת גימלאי, ומתמחה בניתוח מערכות חברתיות וכמו כן מתנדב בקהילה.
